החלטה בתיק ע"א 395/13

           לפניי בקשה להתליית הליכים, לעיכוב ביצוע ולמתן צו ארעי, שעיקרה התליית ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופטת ד' פלפל) בת"א 2399/03 (ובתיקים המאוחדים) ועיכוב תשלום הוצאות המשפט שהוטלו על המבקשים.

רקע והליכים

1.       המשיבים 4-1 הגישו בשנת 2003 בקשה לאישור תביעתם נגד קבוצת "קלאב הוטל", הן המשיבות 9-5, כתובענה ייצוגית (להלן: בקשת בירנבוים), וזאת מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק). במרכז הבקשה עמדה הטענה כי המשיבות 9-5 גבו דמי החזקה מופרזים בניגוד לחוזים שחתמו עימן בעלי זכויות בדירות הנופש (להלן: בעלי הזכויות) במלון קלאב הוטל אילת. לאחר שבקשת בירנבוים עברה הליכים רבים ומגוונים, לרבות הליכי גישור ומינוי בודק מטעם בית המשפט, במטרה להוביל את הצדדים לפשרה תוך שמירה על אינטרס הקבוצה אותה ביקשו המשיבים 4-1 לייצג, הגישו המבקשים ביום 19.7.12 בקשה נפרדת לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת ובר). לאחר שהדיון בבקשת ובר הועבר, מכוח ס' 7(א) לחוק, למותב הדן בבקשת בירנבוים, ביקשו המבקשים למחוק את בקשת בירנבוים או לחלופין להורות על צירוף בקשתם לבקשת בירנבוים תוך החלפתם של המבקשים בבקשת בירנבוים במבקשים שלפניי. לחלופי חלופין ביקשו המבקשים להורות על איחוד הדיון בבקשות תוך קביעה שכל אחת מהן תנוהל על-ידי עורך הדין שהגישה. מנגד, הגישו המשיבים בקשות לסילוק בקשת המבקשים, בקשת ובר, על הסף.

2.       בדיון המאוחד בבקשות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) כי בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית נמנית עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי ליתן סעד של סילוק על הסף. נקבע כי עצם ההגשה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית עת שמתנהל הליך בבקשה דומה מזה שנים רבות מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אגב כך נקבע כי משעומדת למבקשים האפשרות להחריג את עצמם מהקבוצה המיוצגת בבקשת בירנבוים וכן ליטול חלק בדיונים המתנהלים בבקשת בירנבוים, אין חשש כי הדיון בבקשת בירנבוים יפגע בעניינם של המבקשים. בנוגע לטובת כלל הקבוצה של בעלי הזכויות נקבע כי הן מבחינת העילות עליהן מושתתות הבקשות והן מבחינת שאלת הייצוג ההולם, לא הוכח שבקשת ובר משרתת את הקבוצה בצורה טובה יותר מבקשת בירנבוים. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שעורכי הדין המייצגים את המבקשים כרתו עם מרשיהם הסכמים לקבלת שכר טרחה בתמורה לייצוג בתובענה ייצוגית, וזאת בניגוד לס' 23 לחוק. בסוף ההליך השית בית המשפט על המבקשים הוצאות משפט לטובת המשיבים בסך כולל של 140,000 ש"ח. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, אשר תלוי ועומד לפני בית משפט זה. להשלמת התמונה יצוין כי על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתיק המתייחס לבקשת בירנבוים תלויה ועומדת לפני בית משפט זה בקשת רשות ערעור (רע"א 7055/12).

3.         בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להתליית הליכים בבקשת בירנבוים ולעיכוב ביצוע התשלום של הוצאות המשפט אשר הושתו על המבקשים עד להכרעה בערעור. לאחר שהתקבלו תגובות המשיבים לבקשה זו, החליט בית המשפט המחוזי, ביום 10.2.13, לדחותה, וזאת "מכל נימוקי המשיבים". למחרת היום הגישו המבקשים בקשה דומה לבית משפט זה, היא הבקשה שלפניי.

טענות המבקשים

4.         בגדרי הבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מכל מקום היות שהערעור שהגישו המבקשים מתמקד בשאלות משפטיות מדובר בערעור שאינו משולל יסוד. כדי לאשש טענתם זו מפנים המבקשים לעמדותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ושל המועצה הישראלית לצרכנות, אשר תמכו בעמדת המבקשים בהליך קמא. בנוסף, סוקרים המבקשים את הטענות העולות מערעורם וטוענים כי שגה בית המשפט קמא עת קבע שהמבקשים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט כשהגישו בקשה נפרדת מבקשת בירנבוים לאישור תובענה ייצוגית. זאת, מכיוון שלטענת המבקשים לבקשתם יתרונות מובהקים ביחס לבקשת בירנבוים, הן מבחינת התשתית העובדתית והן מבחינת הסעדים המבוקשים. טענה נוספת העולה מערעור המבקשים מתייחסת לקביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לייצוג ההולם בבקשת בירנבוים. נטען כי התנהלות המבקשים בבקשת בירנבוים מלמדת שהם עשו יד אחת עם קלאב הוטל על חשבון האינטרס של בעלי הזכויות, וזאת בעיקר כעולה מפסילת שלושת ההסכמים אותם ביקשו לכרות עם קלאב הוטל.

5.         באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי הוא נוטה בבירור לטובת מתן הסעד המבוקש, וזאת בהתחשב בטובת הקבוצה של בעלי הזכויות, המהווה לטענת המבקשים שיקול רלוונטי במסגרת בקשה זו. לטענת המבקשים, אפילו אם תאושר בקשת בירנבוים, עדיין עלול להיגרם לקבוצה נזק קשה ובלתי הפיך, שכן, לטענתם, אישור בקשת בירנבוים בצורתה הנוכחית עלול להוביל לדחיית התובענה בסופו של יום או לפסיקת סעדים לא מספקים. בנוסף, מטעימים המבקשים כי החשש לפגיעה בעניינה של הקבוצה עולה מעצם הייצוג הבלתי הולם, לטענתם, בבקשת בירנבוים. עוד טוענים המבקשים כי מתן החלטה בהליך אותו מבקשים המבקשים להתלות צפויה להשפיע על החלטתו של בית משפט זה בהליך הערעור שהוגש על-ידי המבקשים ולהפוך את ההחלטה לדחות את בקשת ובר, שהיא על-פי הטענה, טובה יותר לקבוצה, לחלוטה. באשר לעלויות העיכוב נטען כי לאחר 11 שנים של הליכים אשר לא הניבו, לטענת המבקשים, כל פרי, לא ייגרם מעיכוב נוסף כל נזק למי מהצדדים.

6.        בתשובה לטענות שהועלו בתגובות המשיבים (כמפורט בהמשך), טוענים המבקשים כי הם בעלי מעמד לבקש להתלות הליכים בבקשת בירנבוים. לטענתם, פסק דין מושא הערעור כולל למעשה שתי החלטות: האחת, החלטה לדחות את בקשת המבקשים, שהוגשה לפי ס' 7(ב) לחוק, לאחד את הדיון בשתי הבקשות; והשנייה, החלטה לדחות את בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית על הסף. המבקשים טוענים כי בקשתם להתליית ההליכים מתייחסת להחלטה הראשונה. לטענתם, היות שבמסגרת הדיון שהתנהל בערכאה הדיונית בנוגע לבקשת המבקשים מכוח ס' 7(ב) לחוק היה בית המשפט המחוזי מוסמך למחוק את בקשת בירנבוים, הרי שגם בית משפט זה מוסמך לעשות זאת, וזאת על-סמך תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לערכאת ערעור לקבל כל החלטה שהערכאה הדיונית הייתה מוסמכת לקבל. מכך מבקשים הם לקבוע כי לבית משפט זה נתונה סמכות להתלות הליכים בבקשת בירנבוים לתקופת הערעור, כבקשת המבקשים.

7.        באשר להוצאות המשפט שנפסקו לחובתם, טוענים המבקשים כי מדובר בהוצאות חריגות ביותר, בין היתר בהתחשב בעובדה שהדיון לא התמקד באישור הבקשה לתובענה ייצוגית אלא בבקשות ביניים, וזאת בהליך מהיר שבו לא נשמעו ראיות. לטענת המבקשים, ההוצאות החריגות הוטלו עליהם נוכח קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה נעשה על-ידיהם שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה סבורים המבקשים כי עמדות היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הישראלית לצרכנות, בהיותם גורמים ניטרליים האמונים על טובת הציבור, עשויות ללמד כי קביעה זו שגויה, ומשכך סיכויי הערעור על ההוצאות שנפסקו אינם קלושים. בנוגע למאזן הנוחות מטעימים המבקשים שהם "אנשים מן הישוב" ואינם בעלי הון, ומשכך ביצוע התשלום צפוי להסב להם נזק כלכלי משמעותי הרבה יותר מהנזק הצפוי להיגרם למשיבים, שחלקם חברות מסחריות בעלות הון, כתוצאה מעיכוב התשלום עד להכרעה בערעור.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

8.         המשיב 16, היועץ המשפטי לממשלה, אינו מתנגד להתליית ההליכים. לטענתו, יש ללבן עד תום את סוגיית הייצוג ההולם של התובע הייצוגי, וזאת לפני ההתקדמות בהליכים. משכך סבור היועץ המשפטי לממשלה כי יש מקום לעכב את ההליכים בבקשת בירנבוים לטענתו, שאלת הייצוג ההולם עולה ביתר שאת נוכח נסיגת המבקשים בבקשת בירנבוים מטענותיהם בנוגע לגובהם המופרז של דמי האחזקה. כמו כן, נטען כי מהסכם הפרשה השלישי, עליו תכננו המבקשים בבקשת בירנבוים, לחתום, עם קלאב הוטל, עולה וויתור על טענות חשובות נוספות. עוד מציין היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר נוכח האמור, כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים טובים. בהקשר זה עומד היועץ המשפטי לממשלה על כך שאין כל פסול בהעדפת בקשה מאוחרת לאישור תובענה ייצוגית על-פני בקשה מוקדמת יותר באותו עניין, וזאת מקום שהבקשה המאוחרת עשויה לשרת בצורה טובה יותר את אינטרס הקבוצה.

עמדת המועצה הישראלית לצרכנות

9.         המועצה הישראלית לצרכנות, היא המשיבה 15, תומכת בבקשה להתליית ההליכים בטענה כי אינטרס הקבוצה של בעלי הזכויות מחייב זאת. לטענתה, מתן פסק דין בנוגע לבקשת בירנבוים לאישור תובענה ייצוגית צפוי ליצור מצב בלתי הפיך "ללא כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו". זאת, תוך פגיעה בעניין הקבוצה, כאשר התנהלות המבקשים בבקשת בירנבוים מטילה צל כבד על שאלת הייצוג ההולם בבקשתם. באשר לסיכויי הערעור טוענת המועצה כי הם גבוהים, שכן בית המשפט המחוזי שגה עת נמנע מלבחון את תוכן הסכמי הפשרה שהמבקשים בבקשת בירנבוים התעתדו לכרות עם קלאב הוטל ומלהסיק מהסכמים אלה מסקנות בדבר הייצוג הבלתי הולם בבקשת בירנבוים. עוד טוענת המועצה כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי היה על המבקשים בבקשת ובר להחריג את עצמם מהקבוצה, וכי עצם הגשת התובענה על-ידי ובר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

10.       נדבך נוסף בטענות המועצה הוא שיקולי היעילות. לעמדת המועצה, אי התליית ההליכים תגרום לבזבוז זמן שיפוטי וייתכן אף להחלטות סותרות של ערכאות שיפוטיות. זאת, מכיוון שאם לא יינתן הסעד המובקש עלול להיווצר מצב בו שתי ערכאות, הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, דנות במקביל באותן שאלות. יצוין כי בנוסף לערעור שהגישו המבקשים, טענה זו של המועצה מתייחסת לשתי בקשות רשות הערעור שהוזכרו לעיל.

טענות המשיבים

11.      לטענת המשיבים 4-1, הם המבקשים בבקשת בירנבוים, אין בנמצא אפשרות משפטית להתלות הליכים בתובענה אחת על רקע סילוק על הסף של תובענה אחרת, וזאת מאחר שהמבקשים אינם צד להליך אותו הם מבקשים להתלות. בנוסף, נטען כי עצם הטיעון של המבקשים, לפיו במסגרת בחינת מאזן הנוחות יש להתייחס לקבוצה של בעלי הזכויות, הוא שגוי, שכן משלא אושרה תביעת המבקשים כתובענה ייצוגית אין בינם לבין הקבוצה של בעלי הזכויות ולא כלום. עוד מעלים המשיבים 4-1 טענות הנוגעות להתנהלותו של בא-כוח המבקשים, עו"ד ולר, וזאת על סמך קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הלה כרת עם מרשיו הסכם שכר טרחה בניגוד לדין. נטען כי יש ללמוד מכך, שהבקשה שלפניי אינה לטובת הקבוצה של בעלי הזכויות אלא לטובתו של עו"ד ולר.

12.      מכל מקום, לטענת המשיבים 4-1, לקבוצת בעלי הזכויות לא צפוי להיגרם כל נזק כתוצאה מהמשך ההליכים בבקשת בירנבוים. זאת, מכיוון שאם התביעה שהגיש בירנבוים תאושר ולאחר מכן בית משפט זה יקבל את ערעור המבקשים, בית המשפט המחוזי יוכל לקבוע, בהתאם לסמכותו על-פי ס' 7 לחוק, כי עניין הקבוצה יתנהל על בסיס כתבי הטענות שהוגשו בבקשת ובר וכי הקבוצה תיוצג על-ידי בא-כוח המבקשים. באשר לאפשרות שבקשת בירנבוים תידחה, טענת המשיבים 4-1 היא כי התליית ההליכים אינה דרך ראויה להתמודד עם אפשרות זו. המשיבים 4-1 סבורים כי ככל שהמבקשים חוששים מן האפשרות שבקשת בירנבוים תידחה, היה עליהם לעתור לבית המשפט קמא בבקשה להתיר להם להגיש סיכומים מטעמם במסגרת בקשת בירנבוים. לטענתם, האינטרס של בעלי הזכויות מורה להכריע בבקשת בירנבוים מהר ככל הניתן, ופשיטא, כך הטענה, כי אין הבקשה להתליית ההליכים עולה בקנה אחד עם אינטרס זה.

13.      המשיבים 9-5, הנתבעים בשתי הבקשות לאישור תובענה ייצוגית, טוענים כי משלא נענו המבקשים להזמנת בית המשפט המחוזי ליטול חלק בדיונים בבקשת בירנבוים, מושתקים הם מלטעון להתליית ההליכים בבקשה זו. לגופו של עניין נטען, בדומה לטענת המשיבים 4-1, כי טובת הקבוצה גלומה בהכרעה מהירה ככל הניתן בבקשת בירנבוים. המשיבים 9-5 סבורים כי מתן החלטה בבקשת בירנבוים אינה צפויה לגרום למי מחברי הקבוצה נזק כלשהו, שכן בפני חברי הקבוצה תהיה פתוחה הדלת לערער על ההחלטה, ככל שירצו בכך.